סיפורה של שיר- את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק? שרית ארנון לרנר

מדור תיאורי מקרה

תקציר: שיר, מורה לכינור, הגיעה לייעוץ תעסוקתי לאחר משבר נפשי, בעקבותיו איבדה את התשוקה למוזיקה. היא ביקשה לברר לאיזה מקצוע היא יכולה עוד להתאים ולחוש כמו לפני המשבר שחוותה. תהליך זה מעורר מחשבות על משמעות התשוקה בבחירת מקצוע והשפעות משברים נפשיים וספציפית הקשר בין 'שגעון' למוזיקה.

רקע

שיר[2] בת 27, נשואה טרייה, מנגנת על כינור מזה 17 שנה, עובדת בשנתיים האחרונות כמורה לכינור בקונסרבטוריון ובעלת תואר ראשון בתחום המוזיקה ותעודת הוראה. לפני כן לימדה שיר כינור באופן פרטי ובעבר עבדה בעבודות מזכירות וגם התנדבה לשירות צבאי בתחום אדמיניסטרטיבי . לאחרונה התחילה שיר גם לימודי תואר שני במנהל עסקים מתוך מחשבה להתקדם בעתיד למנהלת קונסרבטוריון. בעלה של שיר (29) מהנדס תעשיה וניהול ועובד בחברת הייטק והיא מתארת זוגיות טובה בת כ 4 שנים, מתוכן כשנתיים של מגורים משותפים.

אביה (70) פנסיונר, עבד כמאבטח בבי"ס, ואמה (62) עובדת כמטפלת בקשישים ובצעירותה עבדה כמוכרת תכשיטים. יחסיה עם הוריה תקינים והיא קרובה בעיקר לאמה. לדבריה ההורים "לא הזוג המושלם", הם רחוקים זה מזו ואין להם מכנה משותף. לשיר אחות צעירה מתבגרת "אני רציתי אחות, אמא לא רצתה, הספיקה לה ילדה אחת, עשתה אותה בשבילי בגיל מבוגר". יחד עם זאת, שיר מספרת שהאחות שביקשה גזלה המון תשומת לב מאמה והן לא חברות ואין להן תחומי עניין משותפים.

שיר סיימה את התיכון עם בגרות מלאה בבי"ס לאומנויות במגמת מוזיקה (5 יחידות, 98) וביולוגיה (5 יחידות, 88) והרחיבה 5 יחידות אנגלית (91) ו4 יחידות מתמטיקה (95).

כבר בילדותה עברה שיר טיפולים רגשיים על רקע קשיים חברתיים ודחייה חברתית, תוך קושי בהבנת מצבים חברתיים ובהמשך גם על רקע הפרעת חרדה. לדבריה בגן קיבלה אבחנה של PDD (הפרעה התפתחותית על הרצף האוטיסטי) עקב איחור התפתחותי ובעקבות זאת התנדבה לצבא. לפני כחצי שנה עברה שיר גם אשפוז פסיכיאטרי למשך חודשיים על רקע אבחנה של הפרעה דו-קוטבית וטופלה ע"י נזעי חשמל (ECT-Electro-Convulsive Therapy), טיפול שהמשיכה אותו עוד כחודש אחרי שחרורה מהאשפוז, סה"כ כשלושה חודשים.

לדבריה "עברתי התמוטטות, התנהגתי בצורה שונה, אמרתי דברים שלא נוהגת להגיד- למשל שאני רוצה ללמוד יוונית כי זו שפת האהבה". שיר שיתפה שטיפול פסיכולוגי תמיד היה חלק מהחיים שלה ולפני מספר שנים גם התחילה לקבל טיפול פסיכיאטרי ואבחנה של מאניה דפרסיה (הפרעה דו-קוטבית), וכאמור בהמשך אושפזה. לדבריה "התרופות לא עזרו והציעו את הטיפול הזה". עוד עלה כי מעט לפני שאושפזה השתתפה בסדנא להתפתחות אישית. לאחר האשפוז, שיר התאוששה מעט וחזרה ללמד אחרי שלושה חודשים בהיקף נמוך יותר והורידה יום עבודה. במקביל המשיכה שיר ללמוד בעצמה נגינה בכינור אצל מורה בכיר בקונסרבטוריון במסלול מבוגרים ואמורה להמשיך גם להשתתף בקונצרטים.

טיפול בנזעי חשמל (או 'שוק חשמלי') הוא למעשה הליך טיפולי רפואי שבו מועבר זרם חשמלי קצר לראש החולה כדי ליצור פרכוס מבוקר. הטיפול בנזעי חשמל הוא אחד הטיפולים שמלווים ביותר פחד ומיתוסים שגויים מכל טיפול פסיכיאטרי אחר. אנשים רבים חוששים מכאב ומנזק מוחי קבוע - אך בפועל מדובר בטיפול בטוח ויעיל. הגרסה המודרנית של הטיפול נחשבת הטיפול היעיל ביותר שקיים לדיכאון והפרעה דו-קוטבית ולעיתים גם לסכיזופרניה, שאינם מגיבים לתרופות.

תופעות לוואי שכיחות הקשורות ב ECT הן כאבי ראש ובלבול זמן קצר לאחר הפרכוס, כשהחולה מתעורר מההרדמה (לרוב תופעות אלה חולפות תוך מספר שעות) והפרעות בזיכרון. לרוב ההפרעה בזיכרון כוללת שכחה של אירועים בפרק זמן קצר לפני הטיפול עצמו ושכחה של הטיפול עצמו, אך לעיתים תהיה פגיעה כללית יותר. יש עדויות רבות, בעיקר של מטופלים, המתארות נזק קוגניטיבי בלתי הפיך בעקבות הטיפול, כולל אובדן זיכרונות אוטוביוגרפיים מוקדמים. מחקרים שנעשו בנושא הראו כי כמעט כל החולים חוזרים למצב הבסיסי מבחינה זו לאחר חצי שנה מסיום הטיפול. כלומר, ברוב המוחלט לא תהיה פגיעה ארוכת טווח בזיכרון או ביכולות קוגניטיביות אחרות.

.(Versiani et al., 2011, Kellner et al., 2020)

סיבת הפניה

שיר ציינה "במשך שנים רבות עסקתי בתחום המוזיקה והנגינה. מאז שהשתחררתי מהאשפוז הפסיכיאטרי אני מרגישה שמשהו בי השתנה והתשוקה שהייתה לי למוזיקה התפוגגה ואני מחפשת כיוון חדש ואני לא יודעת איזה כיוון מתאים לי?”

מבנה הייעוץ

תהליך הייעוץ כלל 5 פגישות- שתי פגישות להכרות והעמקה, מערכת אבחון תעסוקתי ועוד 3 פגישות (שבוצעו לאחר המבחנים), ייעוץ לעיבוד הממצאים והשלכותיהם התעסוקתיות והעמקה בתכנון המשך הדרך המקצועית. הפגישות התקיימו פעם בשבוע, אך חלפו שבועיים בין הפגישה הראשונה לשלישית ובין הפגישה הרביעית לחמישית, כיון ששיר לא חשה בטוב.

האבחון התעסוקתי כלל: מערכת אבחון ממוחשבת וכלים פסיכו-דיאגנוסטיים. באמצעות המבדקים השונים, נבחנו היכולות, הכישורים, סגנון העבודה, הנטיות התעסוקתיות ומאפיינים אישיים.

ממצאים עיקריים של האבחון:

שיר מתנסחת באופן שוטף וברור ובעלת אוצר מילים תקין ושליטתה באנגלית ממוצעת. תפישתה המרחבית מעל הממוצעת, אך יכולותיה הכמותיות והבנתה הטכנית הינן ברמה שמתחת לממוצעת. שיר מקפידה על סדר ואיכות בעבודתה תוך שימת לב לפרטים וקצב עבודה תקין. היא רצינית ואחראית בגישתה, בעלת מוטיבציה להצלחה ומשתפת פעולה ואכפתית במגעיה. יחד עם זאת, על רקע מאפייניה האישיים והמשבר הרגשי שחוותה שיר, ועדיין חווה, ניכר מתח פנימי מוגבר לצד רמת דיכאון מוגברת, כך שהיא מתקשה לווסת רגשותיה ביעילות תחת מצבי לחץ וזקוקה לתמיכה וחיזוק כדי לבסס את ביטחונה העצמי והתמדתה.

בנטיותיה המקצועיות עלתה בולטות של השדות ארגון עסקים ואומנות (עפ"י השדות של רו) ושל התחומים מנהלי ביצועי וחברתי (עפ"י טיפוסי הולנד) ובמקום הרביעי התחומים האמנותי יחד עם החקרני, באופן שעלה בקנה אחד עם תחום הנגינה וההוראה לצד הזיקה לסדר וארגון והניסיון התעסוקתי גם בתחום האדמיניסטרטיבי.

תהליך הייעוץ:

בפגישה הראשונה שיתפה שיר במהלך חייה ובהתלבטות לגבי המקצוע אותו רכשה ועובדת בו. לדבריה "אני לא יודעת אם הייתי או אם עדיין אני כנרת?, כי אני לא מנגנת כמו פעם".

"אני לא תמיד עם מצב רוח ואני מרגישה קצת עצובה, הייתה תקופה שהיה לי קשה לזכור יצירה אבל עכשיו זה השתפר." עוד סיפרה כי נישאה לבעלה מספר חודשים אחרי שחרורה מהאשפוז. 'הבעל תמך ונשאר איתי לעבור את כל זה' .

לדבריה שכשהתלמידים שלה ניגשים לקונצרט היא מתמלאת תחושת גאווה וסיפוק וזה מהווה עבורה נקודת פסגה. לעומת זאת האשפוז הפסיכיאטרי שעברה מהווה נקודת שפל, מאחר שאינה זוכרת מה עבר עליה באותה תקופה, ולא עבדה או עשתה משהו משמעותי בתקופה זו.

שיר שיתפה עוד בקושי שלה בלימודי התואר השני במנהל עסקים שהחלה לאחרונה. לדבריה "הרעיון היה שאוכל להיות מנהלת קונסרבטוריון, הרעיון על ניהול צץ לפני האשפוז אולי בזמן המאניה, אבל אני בעצם לא רוצה להיות מנהלת. יש בתואר גם קורסים בתחום המתמטיקה וסטטיסטיקה- נושאים שלא נגעתי בהם מאז התיכון ולא מבינה את החומר, אני רוצה לפרוש [מהלימודים] אבל המשפחה לא בעד". עוד שיתפה שיר שהיא מרגישה לחץ בעבודתה ונתקלת בקשיים לקדם את תלמידיה ועלה שהיא למעשה מלמדת כ 15 תלמידים כיום, גם לאחר שצמצמה את משרתה.

בדקתי איתה האם השילוב של לימודי התואר השני בנוסף לחזרה לעבודה לאחר האשפוז יוצרים את העומס והלחץ? היא הרהרה בכך וציינה שהלימודים גוזלים רק יום אחד ועדיין חושבת שיהיה לה קושי בעבודה גם אם תוותר עליהם.

העליתי השערה שקשייה בעבודתה והשילוב עם הלימודים, כולל הקושי לזכור יצירות נגינה והקושי לקדם תלמידים, משפיעים על התשוקה למקצוע, כולל המצב הנפשי לאחר האשפוז ובפרט הטיפול בנזעי חשמל. עוד העליתי אפשרות שיתכן שעם הזמן וההתאוששות מהמשבר הנפשי יחול שיפור במצבה, וכך זיכרונה ותחושותיה כלפי המקצוע אותו בחרה מגיל צעיר, ישתנו לטובה. הצעתי שבמהלך המפגשים נבחן עם הזמן את תחושותיה ומצבה, לצד בדיקת אלטרנטיבות נוספות.

שיר הופתעה מהצעתי ואף הביעה חששותיה כי עשתה טעות לפנות לייעוץ, אם ממילא תישאר במקצועה וכי אין לה צורך לבצע הסבה. הרגעתי אותה והסברתי כי עצם האפשרות לבחון ולשקול האם ומדוע היא חשה לא מתאימה למקצוע זו סיבה טובה לפנות לייעוץ, גם אם בסופו של דבר המסקנה תהיה להישאר בו, לאחר שהרגשתה תשתפר. נפרדנו בעודה מהרהרת בכך וקבענו להיפגש שוב בשבוע הבא.

בפגישה הבאה סיפרה שיר שפרשה מלימודי התואר השני וכי לא מצאה עניין בקורסים והתקשתה בחומר והבינה שממילא אינה מעוניינת להיות מנהלת. כששאלתי אותה איך היא מרגישה בעקבות פרישתה? ציינה הקלה. חשבתי שלמעשה שיר הייתה זקוקה לחיזוק שקיבלה בפגישה הראשונה כדי לבצע צעד זה, שמשפחתה התנגדה לו, אולי מתוך תפישתם שהלימודים יקדמו וישקמו אותה, אם כי בפועל הדבר הגביר את הלחץ. שיקפתי לה את הדברים והיא הסכימה איתי אך הוסיפה "עדיין אני לא יודעת אם אני רוצה את כל מה שקשור לנגינה ומוזיקה, מרגישה קושי גדול להתאמן ולנגן, אם רק הייתי מנגנת זה היה יותר קל, ללמד זה מעצבן, אני מתעצבנת כשתלמיד טועה, זה דורש מאמץ להתאפק".

כששאלתי אם בעבר הייתה יותר סבלנית לתלמידים השיבה בחיוב והוסיפה שגם המוטיבציה לנגן להנאתה נמוכה מאד כיום. בשלב זה בררתי עם שיר מה מסב לה הנאה בכל זאת בתקופה זו והיא סיפרה שלהיפגש עם חברות ולהתאמן בחוג זומבה עושים לה טוב, אך בסה"כ היא מרגישה משועממת. היא התחילה לחשוב לעבוד בעבודה משרדית ולהיות עוזרת אישית מאחר ועומדת בזמנים, מסודרת ודייקנית. החלטתי לברר עם שיר כיצד משפחתה רואה את התלבטותה המקצועית, בעקבות השפעת המשפחה על התלבטותה על הפרישה מלימודי מנהל עסקים. התברר שהבעל, האם והסבתא מצד אמה תומכים שתבחר במקצוע שעושה לה טוב והתברר עוד שסבתה עבדה כמזכירה בצעירותה. חיזקתי לה את נקודות ההשקה לתחום האדמיניסטרציה בתכונות שמציינת, בעיסוק של סבתה בהתאם לתאוריית הגנטיקה של מקצועות 'העץ המשפחתי', לצד הניסיון בעבודתה כולל בשירותה הצבאי, והסכמנו להמשיך ולברר את הדברים ולבחון אפשרות לשלב זאת עם הנגינה.

בהתאם פייזר (1999) מציין במאמרו על העץ המשפחתי את השפעת בני המשפחה על פיתוח קריירה של ילדיהם. עץ המשפחה הוא למעשה דיאגרמה תלת דורית המציגה מידע אודות בני משפחת המוצא של הפרט. באמצעות העץ המשפחתי אפשר לזהות ולהבין גורמים משפחתיים שהשפיעו על התפתחותו ותפקודו הנוכחי של הפרט, תוך התייחסות אל העברה בין דורית במשפחה המורחבת. לעומת תמיכת בני המשפחה ברצון לשינוי, התברר לדבריה ש"סבא מרחם עלי, הוא חושב שאני מסכנה שלא מסוגלת לעסוק במקצוע שלמדתי וזה פוגע" .

בשלב זה ניסיתי לברר עם שיר איך היא חשה בתחום הנגינה לפני האשפוז ואז התברר שלפני נישואיה לשיר היה קשר זוגי כשנתיים עם גבר נוסף, שהיה כנר כמוה ולמד אצל אותה מורה: "קינאתי בו, למורה היה יחס שונה אליו והיא קידמה אותו ולא פרגנתי לו ובסופו של דבר הוא נפרד ממני בגלל זה".

עוד התברר שגם בלימודי התואר שיר ציינה מורה שהיא הרגישה שלא האמינה בה מספיק והרגישה שלא סומכת עליה. ניכר היה ששיר חשה חוסר ביטחון במקצועיותה עוד לפני האשפוז, חוסר ביטחון שהלך וגבר לאחר מכן. חשבתי שזה לא מובן מאליו שלמרות קשייה היא השתלבה יפה בתחום בהוראת נגינה ואף הצליחה לחזור לעבודה ולהמשיך ללמד מספר חודשים אחרי ששוחררה ומתמידה עם כל הקושי שבדבר ושיקפתי לה את הדברים. היא התעודדה מעט וסיכמנו שנפגש שוב לאחר שתבצע את המבחנים ונבחן איך היא מרגישה עם הוראת הנגינה ועם המבחנים.

את הפגישה השלישית פתחה שיר בתחושתה לגבי ביצוע המבחנים וסיפרה שזה דרש ממנה מאמץ אך התמידה, אח"כ סיפרה שהתחילה טיפול נפשי אצל מטפל חדש ואחרי הפגישה איתו הצליחה לחזור לעבודה ולהיות יותר נחמדה וסבלנית לתלמידים ולחוש הנאה, אך לאחר יומיים חזרו חוסר הסבלנות והספקות לגבי המקצוע. "אתמול הייתי חסרת סבלנות לקראת סוף היום כשתלמיד טעה, והייתי קשוחה". חשבתי ששיר חותרת למצוינות ומתקשה להכיל טעויות וככל שמעירה הערות מאבדת סבלנות. הצעתי לה לנסות להיות סלחנית לטעויות שלה ושל התלמידים גם יחד ובהתאם לכך לנסות לא להעיר על כל טעות של תלמיד כמו שהיא נוהגת לעשות, אלא להגיב על חלק מהטעויות באופן שיקל גם עליה. היא קיבלה זאת ובררתי איתה עם מי היא יכולה לקבל עוד הדרכה מקצועית על הוראת הנגינה, באופן שיסייע לה בהתמודדות עם תלמידים קשים. די מהר הגענו למסקנה שתוכל להתייעץ עם המורה אצלו היא לומדת ותוכל לבקש להקצות חלק מזמן השיעור לכך. נפרדנו עם משימות לשיעורי בית לנסות שיטת לימוד בה היא מעירה פחות על טעויות ובדיקה עם המורה לנגינה שלה אפשרות לקבל הדרכה מקצועית וסיכמנו לדון גם בתוצאות מבחנים בפעם הבאה.

בפגישה הרביעית סיפרה שיר בשמחה ששיתפה את המורה שלה לנגינה בקשייה עם התלמידים והוא המליץ לה על ספרי לימוד אחרים מאלו שהיא משתמשת עם התלמידים והעביר לה טלפון של מורה שתוכל לצפות בשיעורים שלו וללמוד משיטות ההוראה שלו. עוד היא סיפרה שניסתה להעיר פחות לתלמידים ו"לסלוח על טעויות" כפי שדנו בפגישה הקודמת וחשה מעט הקלה ושיפור בהרגשתה. בנוסף עלה כי הזיכרון שלה השתפר עוד והיא הצליחה לנגן יצירה שלמה בעל פה, כפי שנהגה לעשות בעבר וחשה קומפטנטית יותר. שמחתי בשבילה ושיקפתי לה שככל הנראה חל גם שיפור בהשפעת המשבר הנפשי שחוותה כולל הטיפול 'בנזעי חשמל' כפי שהעליתי בפגישה הראשונה, כך שנראה שהזמן והחוויות החיוביות הובילו להטבה. למרות זאת שיר ציינה שעדיין יש לה מוטיבציה נמוכה להמשיך בנגינה וביקשה לברר אם לימודי data analyst עשויים להתאים לה מאחר ושמעה על התחום כבעל פוטנציאל.

הצעתי שנדון בנתונים והתחלנו לעבור על תוצאות מבחני הכישורים והנטיות, ונוכחנו שתוצאות מבחני המתמטיקה פחות תמכו בכיוון זה. שיר סיפרה עוד שבשיחה עם בעלה יום קודם על התחום הוא הסביר לה כי התפקיד דורש שעות עבודה מרובות בסביבת עבודה לחוצה והיא ציינה שבעקבות כך היא נוטה להישאר מורה. על רקע זה הצפתי את השאלה האם יש לה כוחות למשרה בהיקף מלא או לשלב את הוראת הנגינה עם עיסוק נוסף כדי להגביר את העניין שלה. הצגתי בפניה מקצועות שעולים בקנה אחד עם כישוריה ונטיותיה כגון מידענות, QA ואדמיניסטרציה, וסיכמנו שנמשיך לבדוק זאת יחד עם העמקה במאפייניה האישיים בפגישה הבאה.

בפגישה החמישית והאחרונה סיפרה שיר שהתחילה לעבוד עם חוברות הלימוד ברמות שונות שהמליץ לה המורה לנגינה והיא הרגישה שמצליחה לקדם את התלמידים ולהתאים להם את החוברת לרמתם. לעומת זאת ציינה שקודם לכן פשוט הייתה מבקשת מהתלמידים שטעו שינגנו שוב ומאבדת סבלנות כשטעו. העליתי השערה שככל הנראה איבדה סבלנות כשלא ידעה כיצד לסייע לתלמידים. שיר הסכימה איתי “אני מבינה היום שחוסר הסבלנות שלי נובע ממצבים שאני לא יודעת ואין לי ניסיון מה לעשות בסיטואציות מסוימות”. עוד שיתפה שחשבה על תחום מידענות או אדמיניסטרציה והבינה שתשתעמם וביקשה לברר אם תוכל להתאים לתחום התרפיה במוזיקה כפי שהציעה לה בעבר הפסיכולוגית שטיפלה בה. בשלב זה התחלנו לדון במאפייניה האישיים ובצורך בחוסן ובויסות רגשי כדי להצליח בעבודה טיפולית, ושיר הבינה שיש פער בין מאפייניה למאפייני התפקיד. עם זאת, הצעתי לה לבחון את האפשרות של העברת חוגי מוזיקה עם כלי נגינה נוספים וכן הוראה בבית ספר ובדקנו מספר תוכניות לימוד בתחום. שיר שיתפה שבעצם רצתה ללמד בבי"ס מלכתחילה אך מרגישה שזקוקה לכלים לטיפול בבעיות משמעת. לסיכום היא ציינה 'הבנתי כמה דברים לגבי הוראת הנגינה בכינור ויש עליות וירידות, אמנם קודם הייתה לי יותר תשוקה , אבל עכשיו אני באה לעבוד וזו העבודה שהכי מתאימה לי. התהליך שעשינו היה לי טוב, הגענו מנקודה מסוימת וחזרנו אליה אבל זה גרם לי להיות שלמה'.

מחשבות בעקבות התהליך עם שיר:

> מיד כשפגשתי את שיר חשבתי שייתכן ומצבה הנפשי ותחושת דיכאון פוגעים בתשוקה למקצוע והזמן עשוי לחדד את הדברים ולהחזיר את התשוקה, כפי שהתחלנו להתוודע לכך.

> שיר כאמור עברה אשפוז פסיכיאטרי וטופלה בטיפול פסיכולוגי וסיפרה כי היא מאובחנת עם מאניה דפרסיה. במקרים בהם מעורבים גורמי טיפול נוספים, מומלץ לקבל חוות דעת ואבחנה נפשית, ובעקבות זאת ביקשתי משיר לשלוח לי את חוות הדעת הפסיכיאטרית ואבחונים קודמים שעברה. עד סיום התהליך היא לא הצליחה להעביר לי את חוות הדעת הפסיכיאטרית, אך כן העבירה בתחילת התהליך, דו"ח מקוצר שהיה ברשותה מהשירות הפסיכולוגי חינוכי בהיותה בכיתה ט', שיועד למרפאה הפסיכיאטרית לילדים ונוער. שם עלו קשיים בהבנת מצבים חברתיים והשערות לגבי אבחנות של הפרעת חרדה והפרעת תקשורת. לאחר ששוחחתי איתה על דוח זה, היא שיתפה שבילדות קבלה אבחנה של PDD וכי היום כבר לא סובלת מכך. נראה היה שהמודעות והתובנה לאבחנה של הפרעה דו קוטבית הופנמה, אך המידע והמודעות להפרעה בתקשורת חלקיים, ונראה כי בתהליך היה חסר מידע מגורם מקצועי על מצבה ואבחנותיה העדכניות. יחד עם זאת, מאחר ושיר פנתה באופן פרטי ולא דרך גורם טיפולי, לתהליך קצוב, בנסיבות אלה בכל זאת ניתן היה לסייע לה בבחירת הכיוון המקצועי, בעקבות האמון שרכשה כלפי וכלפי התהליך וכמובן שמידע נוסף היה יכול לשפוך יותר אור ולקדם את התהליך.

> הכמיהה לתשוקה למקצוע היא נחלת מטופלים רבים. בתהליך עם שיר עלו אצלי גם שאלות מה עושים עם תשוקה שכבתה? איך והאם ניתן להשיב תשוקה למקצוע שנחוותה בעבר? והאם המשמעות היא להתפשר או לסייע לה לבחור כיוון חדש? כמיהה זו לתשוקה מזכירה למעשה את ציפייה #3 במאמרה של נבו (1984): 'אני צריך להרגיש משהו כלפי המקצוע, להידלק' שמזכירה את המיתוס של 'אהבה ממבט ראשון'. כאמור במאמר, 'אהבה גם באה עם הנישואין' וההתמודדות איתם ובמקצוע בשונה מאהבה, כשהבחירה הרבה יותר הגיונית עם שיקולי כדאיות. לשמחתי שיר הגיעה בסוף התהליך לתובנות אלו.

> הקשר בין מוזיקה ל'שגעון' הוא רב שנים, אבל השאלה האם זה יותר ממיתוס?, ואם כן מה טיב הקשר הזה? נבדקה במחקר של Mason and Daniels (2018) שמצאו כי 10.8% מהמוזיקאים עמדו בקריטריונים להפרעה דו-קוטבית לכל החיים. ממצא זה מעניין ויש לקחת אותו בחשבון בייעוץ למוזיקאים, כפי שעלה במקרה זה.

> היה גם מסקרן ומעניין ללמוד על השפעת הטיפול ב'נזעי חשמל' על הזיכרון בנגינה, מעבר להשפעת המשבר הנפשי על הקוגניציה וקיוויתי בשבילה שהזיכרון ישוב אליה, כפי שאכן שיתפה.

++++++++++++++++++++

[1] ד"ר שרית ארנון לרנר, ד"ר שרית ארנון לרנר- פסיכולוגית תעסוקתית מומחית-מדריכה, בעלת מכון לייעוץ ואבחון תעסוקתי ומרצה במכללה האקדמית נתניה ובקרייה האקדמית אונו.

Sarit.arnon@gmail.com www.saritarnon.co.il

[2] המקרה מוצג באישורה של שיר- שם בדוי.

מקורות

נבו, ע'. (1984). גישה הכרתית ליעוץ. ציפיות לא הגיוניות בייעוץ מקצועי .פסיכולוגיה וייעוץ וחינוך, 17, 54–70.

פייזר, ק'. (1999). עץ משפחה- השימוש בייעוץ לקריירה. אדם ועבודה, 9(1-2), 71-85.

Mason, O., & Daniels, H. (2018). Psychotic traits in musicians. Psychological Medicine, 48(12), 2096-2097.

‏

Kellner, C. H., Obbels, J., & Sienaert, P. (2020). When to consider electroconvulsive therapy (ECT). Acta Psychiatrica Scandinavica, 141(4), 304–315.

Versiani, M., Cheniaux, E., & Landeira-Fernandez, J. (2011). Efficacy and safety of electroconvulsive therapy in the treatment of bipolar disorder: A systematic review. The Journal of ECT, 27(2), 153-164.‏